האם ניתן ליצור משחק שיש בו רצף בהיר של אירועים בלי לדעת כיצד השחקן ינהג? האם חוויית המשחק נפגעת כאשר היא ממוסגרת מבחינה נרטיבית?

"שיפט" הוא משחק פלטפורמה נסיוני, הד למתח שבין אינטראקטיביות לחוויה סיפורית סגורה. התנועה במשחק היא שיטוט חופשי; השחקנים והשחקניות אינם יכולים לשלוט בתכנים, אלא רק בסדר הופעתם. כך הם יכולים לשוטט, לזרום דרך רצפים סיפוריים, לערבב אותם, או פשוט לשוטט ללא סיפור.