באחת הסצנות האיקוניות מראשית ימי הקולנוע ההוליוודי, גרטה גרבו, המגלמת את ״המלכה כריסטינה״ (1933), מתהלכת ברחבי החדר שבו חוותה לראשונה אהבת אמת. היא מלטפת את הקירות והרהיטים ומסבירה לאהובה: "אני משננת את החדר הזה. בעתיד, בדמיוני, אבלה בחדר הזה זמן רב״. הלמידה או רכישת הזיכרון, כפי שמציעה תערוכה זו, הן אינן רק פעולות קוגניטיביות אלא גם פעולות פיזיות. הגוף זוכר, הוא ארכיון חי – וביטויי ההיזכרות שלו גם הם פיזיים וחושיים. "בעתיד אבלה בחדר הזה זמן רב" עוסקת במחוות הפרפורמטיביות של הגוף הזוכר; הגוף המאחסן זיכרון רדום של תחושות ורגשות, והגוף המבקש להעיר ולקרב אותן אל התודעה והנפש.

התערוכה מציינת את השקת הפעילות המחודשת של עמותת ״סטודיו משלך״ במעונה החדש שבבית הצייר ליטבינובסקי, בסמוך לבית הנסן ועוסקת בביטויים שונים של זיכרון גופני המשתקפים בעבודתן של כמה מהאמניות המובילות בישראל.