לאורך כל ההיסטוריה הססגונית של מופעי הוודוויל בשלהי המאה ה-19 ובראשיתה של המאה ה-20, שלל מופעים חדשניים דאז השתמשו בשקי אגרוף על מנת להביע באופן משעשע את כישוריהם ועוצמתם של המופיעים. גם בתחום אמנויות הלחימה, אלו המתורגלות הן באופן צבאי והן כספורט, שקי אגרוף הם חלק בלתי נפרד ממסורת ענפה של אימון שנעשה על מנת לחזק בקרב המתאמנים טכניקות התקפה ובעיטה, עוצמה ומהירות. באמנויות הלחימה, נהוג לתפוס את שק האגרוף כמייצג המושלם של אויב דמיוני.
שקי אגרוף שימשו מאז ומתמיד מיצג בידורי של מיומנות וכוח. מסורת עשירה וארוכת שנים של שימוש בשקי אגרוף מסוגים שונים – שקים תלויים, שקים עומדים ואחרים – קיימת הן בצבא והן בסביבה הספורטיבית. אמצעי אימון אלו משמשים בעיקר לתרגול ופיתוח של טכניקות אגרוף, בעיטה, כוח ומהירות, כאשר שק האגרוף מייצג יריב דמיוני.
בניגוד למטפורה הדיכוטומית שבה שק האגרוף מתפקד כיריב, הפרויקט מציע לראות את המתאגרף ואת השק כשווים, בלתי ניתנים להפרדה, מתמזגים לאחד. מיזוג זה מתועד, הדימוי מוקפא ומתגשם מחדש בחומר. בהמרה מחומריות לייצוג דיגיטלי וחזרה נוצרות גרסאות, המרות, שונויות ובסופו של דבר גם חריגים.
פעולת האגרוף נתפסת לא פעם באופן מוטעה כפעולה אלימה. הפרויקט מציע גישה הפוכה – אגרוף כאמצעי להעצמה, יצירה ועיצוב. המבקרים בתערוכה מוזמנים לשחרר קיטור ולקחת חלק פעיל ביצירת היברידים של החיבור הסימביוטי בין שק למתאגרף.
דוד אופנהיים, דורון אלטרץ, דב גנשרוא, שרית יודלביץ'
)