הטבע לא פעם נתפס כמה שנמצא מחוץ למרחב האנושי, מרחב בתולי העוטף את האיים המעוצבים שיצר האדם, שאליו אנו נמלטים כדי להתנחם בקנה-המידה הצנוע שלנו אל מול סקאלת הבריאה כולה. אולם כבר זמן רב שזוהי אשליה, ומפלטי הטבע הם למעשה כיסים מעשה ידי אדם בתוך הפרויקט האנושי. הטבע אינו מתקיים לצדנו; אנו זולגים לתוכו והוא לתוכנו. הוא מעלינו, מתחתינו ובינינו, ואולי להפך – אנו מעליו, מתחתיו ובינותיו, בעודנו כופים עליו מערכת יחסים סימביוטית המכופפת אותו לצרכינו. הטבע הוא בידור, הוא משאב, ואיתו אנו מנהלים מאבק טריטוריאלי מתמיד. החיות, הצמחים, המשאבים הטבעיים – כולם הופכים לחומרי גלם לבריחה האנושית. תג המחיר של השימוש בהם נותן בבירור את אותותיו.