המבט של ה"נורמלי" ב"אחר" מייצר החפצה ומשמר יחסי כוחות חברתיים באמצעות יצירת חיץ בין המקובל למוזר, בין האנושי לאל-אנושי. המראה, הייצוג האופטימלי של העצמי דרך אובייקט, היא שלוחה של הגוף מחוץ לגבולותיו, ההשתקפות מצב הביניים שבין אנושי לחפץ. "מראה" היא מבט אל העצמי דרך ראי ללא השתקפות פיזית, אלא כזה המבקש מהצופה לבחון את עצמו ביחס לאובייקט.

הילה שפירא בוחנת את סמליותו של השיער בהקשר של תפקידי מגדר, אחריות חברתית ומודל אידיאלי. "מראה" משקפת את מערכת היחסים שלה עם הצופה – היבריד של גוף ואובייקט. כך היא מעלה שאלות על הדמות שמולה, זכרונותיה ועתידיה האפשריים.