למפלט יש אסתטיקה, ולמרחבים המוגנים – מפלטים של ממש – אדריכלות בנויה ומנטלית. מיגוניות הבטון הנפרשות בעוטף עזה בעתות חירום הן חלק מתעשייה ענפה שמייצרת נפחים לבנים, נקיים למראה, עשויים ללא רבב. מיגוניות אלה הן מוצר מדף – מבנים יבילים המיועדים לשינוע ומציעים לתושבים הפוגה מהמתח; אסקפיזם במובנו הטהור ביותר.

אלא שעל אף שטבען של המיגוניות לנוע לפי ביקוש ודרישה, הן אינן מיועדות לנוודים מפוקפקים, נערות גמישות או חיות פרא מבויתות. כובדה של המיגונית מצביע על סכנה, ובה הארעי, האורח, הופך לתושב קבע בתוך מציאות של מצוקה. "חדר בריחה" נשען על הדיאלוג שבין מוצר המדף וצלו; בין המיגונית שמגוננת על הגוף ובין השפעתה על הרוח – כזו שעולה בדמיוננו בעתות שלווה.