עד המאה ה-19 כיסה את האזור שבין נחל הירקון למורדות הכרמל יער אלונים רחב ידיים. האזור המיוער נקרא "השרון", על שם המלה האכדית א-שַרְנּו, שתרגומה המילולי הוא יער עבות. בירוא היער החל במאה ה-19, עם שלטונו של אבראהים פאשה, אז נכרתו האלונים להסקה וכחומרי בנייה. לאחר מכן, בתקופת מלחמת העולם הראשונה, נכרתו האלונים לטובת הסקת קטרי הרכבות. בתקופת ההתיישבות היהודית מנעו הפרדסים שניטעו על גבעות החמרה את השיקום האפשרי של היער.
מאז, פיסות זכרון קלושות, בדמויות חורשות ועצים ותיקים מאותו יער קדום, פזורות ברחבי השרון, מהדהדות את ההרס והניצול מחד ואת האחריות והתקווה מאידך, שמאפיינים את היחס שבין האדם לטבע בתקופה הנוכחית.
"א-שַרְנּו" היא שמורה מלאכותית שהיא אנדרטה זמנית המורכבת משלדים של ענפי עץ אלון במבחנות זכוכית. המבחנות פזורות על אדמת חמרה, ונוכחותן בחלל מלווה בקולותיהם של עצים ששרדו. קהל המבקרים מוזמן להאזין לקולם של העלים, המתורגם באמצעות אלגוריתם מטביעת האצבע הכימית הייחודית להם. "א-שַרְנּו" מחזירה את תהליך ההרס של היער המקומי לשיח הציבורי ומעוררת שאלות על המתח שבין הטבעי למלאכותי ובין השימור לקדמה.
עופר אסף, תאיר אלמור, עדו צ׳רני
שנקר – הנדסה. עיצוב. אמנות
ליווי אמנותי: מירב פרץ
דיקנאית הפקולטה: פרופ׳ יעל מוריה, ראש המחלקה לעיצוב תעשייתי
)